תודה שנטי על הדוגמאות.
אני אתחיל דווקא עם ההערה האחרונה שלך, למרות שאני לא בטוחה שזה ממש תשובה לתהיה שהעלית. הפריווילגיה של לבחור דרך רוחנית שאינה חלק מהעולם התרבותי שלך היא החופש הפנימי והחיצוני להניח ולוותר על רעיונות, פרקטיקות ותפיסות שפחות מדברים על ליבך ולשים דגש אישי על אותם הדברים שמאפשרים לנו לחיות עם הרבה פחות סבל לזולתנו ולעצמנו.
אומנם אני מסכימה לאמירה שהדהרמה אינה נועדה לכך שיהיה לנו תמיד נוח, מאחר והדרך לשיחרור מלא ומושלם, בהכרח עוברת דרך הרבה מאוד לא נעים ולא נוח. אבל – וזה אבל גדול – יש רעיונות שאני לא בטוחה שחייבים לקבל as is כדי לתרגל את הדהרמה ברצינות ומסירות. זה לא אומר שאדם מניח להם בגלל נוחות.
האמת, בשבילי המשפט מהדהמפדה שמופיע מתחת לשם האתר הוא התמצית של הדהרמה: "להמנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה".
בתוך המילים האלה כמובן שאפשר למצוא את הסילה וחבוי בו רעיון הקרמה.
אולם, אני לא בטוחה שחייבים להתעסק בקרמה באופן אינטנסיבי כדי לראות בבהירות את החשיבות של הימנעות מעשיית רע וגרימת סבל ועשיית טוב, וכמה חשובה האתיקה המילולית, גופנית ותודעתית לדרך הרוחנית ולתרגול המדיטטיבי.
מה שאני מנסה לומר הוא שכל מורי הדהרמה שאני מכירה – גם כאן בארץ – מתייחסים לאספקטים שמופיעים במשפט הזה בצורה כזו או אחרת. אומנם, לא כמו שהדברים מוצגים לעיתים באסיה, שם הקרמה היא משהו שאדם יונק עוד מילדותו ונראה הגיוני לדבר עליו שוב ושוב, אבל בהחלט סילה וקרמה מדוברים (אגב, גם בדרשות רבות שהבודהה נתן הוא לא מתייחס לקרמה באופן ספציפי ומורחב. אפשר להניח שהיו אנשים שבמהלך חייהם לא שמעו אותו מדבר דווקא על הנושא הזה מאחר והם לא ראו אותו כל פעם שהוא דיבר).
ונקודה אחרונה למחשבה בנושא זה היא שהאנשים שאני מכירה שמתרגלים את הדהרמה בארץ, רואים בסילה חלק משמעותי מחיי היומיום והתרגול הרוחני. וזה, מבלי שנשמע התייחסויות מרובות על כך כפי שאולי היית מעדיף…
