הי קרן
תודה על המאמר. אני תמיד נהנה לקרוא אותך והלוואי שהיית מוצאת את הזמן לשתף יותר.
למיטב ידיעתי אורח החיים של הקהילה הבודהיסטית בתחילת דרכו של הבודהיזם לא היה של ריטריט מדיטטיבי כפי שאנו חווים בסדנאות היום. זה היה אורח חיים של נוודים והיתה בו שיגרה של רחצה, קיבוץ אוכל מהכפר הקרוב, נוודות כאמור והיתה תקשורת בין חברי הקהילה. הבודהה הסתובב המון ולא היה לו בית אחד בו שהה רוב השנה. זה גם מה שהוא דרש מתלמידיו בתחילת הדרך. התלמיד הראשון שהשתחרר עשה זאת מתוך שמיעה של שיעור ולא מתוך מדיטציה. גם בריטריטי הקיץ שנעשה בתקופת המונסון היו כאלו ששיננו שיעורים והדיינו בתוך הקהילה. אני חושב שהאידאל של ריטריט כדרך היחידה למימוש הדרך הוא משהוא מאוחר יותר וייתכן שבחלק מהקהילות (ולא רק במערב) הקצין לכדי כך שכל מה שהוא לא מדיטצית התבוננות שקטה הוא לא תרגול אותנטי ולא מוביל לשחרור.
לומר שלא בכל הדרשות של הבודהה הוא הרחיב בעניין חוק הקארמה זה נכון אבל הוא גם לא הרחיב בכל הדרשות על אי עצמיות, על ריכוז או חמלה. ועדיין הם חלק מהותי מתורתו.
אמנם היו גם תלמידים של הבודהה שהיו בעלי בתים ובקנון הבודהיסטי מצויינים גם בעלי בתים שהשתחררו אבל הבסיס העיקרי שתיחזק את הדהרמה היה קהילת נוודים ופרושים שנטשה את חייהם הקודמים והתרכזה בחיים התואמים את דרשותיו של הבודהה.
איני רואה בעובדה שאנשים חיים במנזר בשביל ארוחה חמה וגג מעל הראש רידוד הדהרמה. זה היה נפוץ ברמה זו או אחרת גם בתקופתו של הבודהה והתופעה ממשיכה להתקיים עד היום. גם העובדה שאנשים לא תרגלו לעומק או אפילו לא נחשפו לכל רעיונותיו של הבודהה, לא שאפו לנירוונה שהבודהה כיוון אליה ועדיין ראו בבודהה מורה שלהם אינו תופעה חדשה. התורה של הבודהה מורכבת מאוד בעיני בין השאר בגלל שהיא כוללת ניגודים (לכאורה?) כגון פרישה מוחלטת מעינייני העולם וחוסר עניין אישי במהלכים בו אך יחד עם זאת פיתוח חמלה ואהבה ברמות הגבוהות ביותר. אי עצמיות היא רעיון מרכזי אך דגש גדול מושם על רעיון הקארמה ולידה מחדש. כאשר מורי דהרמה (או כאלה המציגים את עצמם כך) אינם מצליחים להכיל את הרעיונות האלה בתרגול, וכאשר חוסר ההבנה כיצד הרעיונות השונים מרכיבים דרך רוחנית מוביל אותם לביטול החלקים שאינם מסתדרים עם השקפתם או אז אנו פוגשים את מה שהוא רידוד הדהרמה בעיני. וזה אגב זה משהו שלדעתי קיים במערב הרבה יותר מבמזרח.