ובמקום אחר כתבתי עוד על נקודה זו כך:
תחיית הבודהיזם הובילה להתהוות של הבחנה היררכית בין הבודהיזם של האליטה כ"מודרני" לזה של הכפריים כ"מסורתי" (Gombrich 1971, Tambiah 1976, Southwold 1982). מלפורד ספירו הבחין במחקר שערך בבורמה בין הבודהיזם שמנוסח בטקסטים הקנוניים לבין הבודהיזם של המוני העם (Spiro 1967, 1970). את הראשון הוא הגדיר כ"ניבּאנִי" שכן הוא כולל שאיפה לשחרור מוחלט דרך לימוד ותרגול של מדיטציה ולכן הוא נאמן לבודהיזם האותנטי. השני שכונה על ידו "קאמַטִי" תואר כגרסא מעוותת שהתפתחה מהראשונה כדי להתאימה להמונים, והוא שואף לשחרור מוגבל בלבד דרך מעשים טובים שיובילו ללידה טובה יותר. כמו כן, הוא דיווח שהאליטה הבורמזית מייחסת לעצמה את הבודהיזם הניבּאנִי ולכפריים את הקאמַטִי. על בסיס רשמים של מיסיונרים נוצריים מתחילת המאה ה-20 ביטל ספירו את הרטוריקה האליטיסטית המקומית, אולם לא כדי להעצים את הכפריים, אלא כדי להשטיח את האסיאתים כולם לכלל מרבד אחיד. לדעתו, השאיפה לשחרור מלא היא אינה אלא העמדת פנים שמאפיינת את כל החברות הבודהיסטיות של דרום-מזרח אסיה בכל הזמנים ומסתירה שאיפה לקיום נוח יותר בחיים הבאים (Spiro 1970: 77, Chapter 3; 1967: 269-270).
ריצ'רד גומבריץ' ומרטין סאות'וולד דיווחו אף הם על קיומה של הבחנה דומה בחברות בודהיסטיות אחרות. אולם בניגוד לספירו, גומבריץ' וסאות'וולד טענו שגם השאיפה ללידה טובה יותר מבוססת היטב בקנון הפּאלי ושהיחס של הכפריים למדיטציה תואם את הסוּטות (Gombrich 1971: 41-45, Southwold 1982), אשר כמו כתבים של דתות אחרות, גם הוא מאפשר מרחב פרשני (Tambiah 1976: 402). גם ההיסטוריון ג'ורג' בונד טוען שמעשים טובים כחלק אינטגראלי של הדרך המדורגת להתעוררות היא פרשנות שמעוגנת בטקסטים מוקדמים (Bond 1988: 42-43). ההבדל בין שתי השאיפות הוסבר לכן כאסטרטגיה של בידול חברתי והבניית זהות בהשראה של קולוניאליזם אירופי בחברות בודהיסטיות פוסט-קולוניאליות ולא כמבנה תרבותי קבוע (Gombrich 1971: 62-64; Southwold 1982: 150). סאות'וולד טוען שמנקודת מבטם של הכפריים, השגת נִבַּאנַה אינה בהישג ידם, שכן על פי הקנון אין הדבר אפשרי לפני שהבּודְּהַה הבא יופיע. לכן, דרך הגיונית למדי היא לשפר בהדרגה את מצבם, כדי שכאשר הבּודְּהַה הבא יופיע, הם יהיו מוכנים לנִבַּאנַה. לעומת זאת, מבחינת אנשי האליטה נִבַּאנַה יכולה להיות מושגת כאן ועכשיו, והם מדגישים את יכולותיהם האישיות (Gombrich 1971: 284). כמו כן, בעוד שהכפריים סבורים בהתאם לסוּטות שהבודהיזם כבר דעך ותולים את האפשרות לנִבַּאנַה בקשר עם דמות מופתית אשר השיגה את הנעלה מכל, בני ובנות האליטה גורסים שהבודהיזם יחזיק מעמד 5,000 שנה.